סמינר מחלקתי 25.04.17

אתמול (יום שלישי 25.04.17) נערך הסמינר המחלקתי עם מור מיטרני מהאוניברסיטה העברית בירושלים בנושא:

הבינלאומי של הגלובלי: החיפוש אחר קהילה בינלאומית בעולם של גלובליזציה

תופעת הגלובליזציה מוכרת כתהליך מרכזי ומשמעותי המאפיין את המציאות החברתית והפוליטית בעשורים האחרונים. הן ברמה המושגית והן ברמה הפרקטית, תהליכי גלובליזציה משפיעים על אינטראקציות חברתיות בהיבטים שונים ומגוונים, ובפרט על אינטראקציות במרחב הפוליטי  המבוסס ביסודו על הקשר שבין הפרט, סמכות פוליטית וטריטוריה. עם זאת, בעוד שאכן ישנה ספרות נרחבת במחקר היחסים הבינלאומיים בנוגע למהי גלובליזציה וכיצד היא משפיעה לכאורה על המדינה כשחקן פוליטי או על המערכת הבינלאומית כמבנה פוליטי, תשומת לב מועטה מוקדשת להשפעותיה של הגלובליזציה על היחסים שבין המדינות, על עיצוב האינטראקציות שבין מדינות לרעותן ולאופן שבו אינטרקציות אלו יוצרות דפוסים משותפים של התנהגות פוליטית בינלאומית. במרכז עבודת הדוקטורט שלי עומדת השאלה: כיצד השפיעו תהליכי גלובליזציה על היחסים הבין-מדינתיים?

תוך אימוץ הגישה הקונסטרוקטיבסטית לחקר היחסים הבינלאומיים, אני תופסת ומנתחת את הגלובליזציה כתופעה חברתית שנבנית ומכוּננת באמצעות האופנים שבהם שחקנים שונים חווים אותה ומקנים לה משמעות. מהבחינה הזו, גם יחסים בינלאומיים נתפשים כמבנים חברתיים המכוננים דרך דפוסים של אינטראקציות בין-מדינתיות. לאור זאת, אני חוקרת כיצד מדינות חוות את תופעת הגלובליזציה באופן קולקטיבי, וכיצד הן מבינות את ההשפעות שלה על היחסים הבין-מדינתיים. אני טוענת, בהסתמך על תיאוריה של התאמה פוליטית (political adaptation), שכאשר המדינות תופשות עצמן כחברות בקולקטיב מדינתי גדול יותר שיוצר תפיסה של "אנחנו", הן מגיבות לתופעות טרנספורמטיביות כמו גלובלזיציה, באופן משותף ויזום, ומתאימות כללים ומוסדות משותפים בכוונה לשמר את הרלבנטיות ואת הנאותות של מטרותיהן המשותפות כחברת מדינות.

מבחינה מתודולוגית, אני עושה שימוש בשיטות מעורבות של ניתוח שיח ממוחשב וניתוח נרטיבים פרשני, כדי לזקק כיצד שיח בין-מדיני מושפע על ידי גלובליזציה מחד, וכיצד מדינות מדברות על גלובליזציה מנגד. המחקר מנתח ארבעה מקרי בוחן שמייצגים קולות משלימים בתוך השיח הבין-מדינתי: (1) נאומי המדינות בדיון הכללי בעצרת הכללית השנתית של האו"ם (1992-2012, n=3,868);  (2) הנאומים השנתיים של המזכיר הכללי של האו"ם ושל נשיא העצרת  (1992-2012, n=59); (3) מסמכים רשמיים של הפגישות השנתיות של מדינות ה G-7/8 (1975-2012, n=477) כמייצגים את הקול של המדינות המפותחות, (4) מסמכים רשמיים של הפגישות הארבע-שנתיות של ועידת האו"ם על סחר ופיתוח (1964-2012, n=270) כמייצגים את הקול של המדינות המתפתחות.

במחקר אמפירי בן שלושה שלבים, אני מחילה שיטות של ניתוח שיח ממוחשב ואיכותני כדי לנתח ראשית את החדירה של המושג גלובליזציה לשיח הבין-מדינתי. השלב השני של הניתוח מנסה להבין את הגלובליזציה של השיח הבין-מדינתי מנקודת מבט תמטית. תוך שימוש בניתוח מרחקים תמטיים, שלב זה ממפה את המרחקים השיחיים בין שיח הגלובליזציה ובין מערך של 15 נושאים, ולמעשה בוחן על מה מדינות מדברות כשהן מדברות על גלובליזציה. השלב האחרון שואף לספר את הנרטיב הבין-מדינתי של תופעת הגלובליזציה, תוך ומנתח את הנרטיב הבינלאומי של הגלובליזציה.

המסקנה העיקרית של המחקר היא שהחוויות הבינלאומיות של תופעת הגלובליזציה הובילו מדינות להבנות מחדש תפיסות ביחס למושג הקהילה הבינלאומית. בעולם שעבר ועובר תהליכי גלובליזציה, מאמצות מדינות תפיסה של סולידריות קולקטיבית בסביבה פלורליסטית, שבנויה למעשה על גלובליזציה של מודל שלושת הסקטורים שבו הקהילה הבינלאומית משמשת כסמכות ממשלית הפועלת לצד ואל מול הסקטורים של הכלכלה הגלובלית והחברה האזרחית הגלובלית. מכאן שתהליכי גלובליזציה הגבירו את הסולידריות בין מדינות, אבל גם האירו ומסגרו את התפקידים הפוליטיים של שחקנים אחרים, לא-מדינתיים, שפועלים במסגרת הפוליטיקה העולמית. ההשפעות של תהליכי גלובליזציה על יחסים בין-מדינתיים אם כך מגולמות בהתאמה והבנייה מחדש של תפיסת ה”אנחנו” הבין-מדינתית, כלומר באופנים שבהם מדינות רואות את עצמן כמנהלות ומושלות, באופן משותף, בעולם.