מייסדי המחלקה
פרופ' ישעיהו (צ'ארלס) ליבמן (ז"ל)
ישעיהו (צ'ארלס) ליבמן ז"ל נולד בארה"ב בשנת 1934 . "בית הוריי, סימור וליבי", הוא מספר, "היה בית מסורתי-קונסרבטיבי וציוני. למדתי בבית הספר היהודי 'ישיבה פלטבוש' בברוקלין עד סיום כיתה ח'. זה היה חינוך ערכי שהדגיש את המחויבות לעם היהודי. בשנת 1949 שלחו אותי הוריי לארץ ללמוד בגימנסיה הרצליה שאותה סיימתי ולאחר מכן שבתי לבית הוריי בארצות הברית. הלימודים האלה העמיקו את המחויבות שלי לציונות ולמדינת ישראל". ליבמן קיבל את התואר השלישי שלו מאוניברסיטת אילינוי בשנת 1959 . עבודת הדוקטורט עסקה בתחום של הפוליטיקה האורבנית (עירונית). משרת ההוראה הראשונה שלו הייתה באוניברסיטת פנסילבניה.
למרות עיסוקו האקדמית הראשון בפוליטיקה העירונית הוא מצא את עצמו מתעניין, יותר ויותר, בתחום הסוציולוגיה והפוליטיקה של יהדות זמננו. עקב משיכתו לנושא זה עבר ללמד ב"ישיבה יוניברסיטי" בשנת 1963 . בשנת 1965 זכה פרופ' ליבמן במלגת פוסט-דוקטורט ללימודי דת מטעם קרן דנפורת', ומימש אותה באוניברסיטת קולומביה, שבה השתתף בשורה של קורסים בנושאי דת. לאחר מכן חזר ל"ישיבה יוניברסיטי" והתרכז במחקר שנושאו
הפוליטיקה והסוציולוגיה של יהדות אמריקה. בתקופה זו פרסם שורה ארוכה של מאמרים מרכזיים ב"ספרי השנה" של יהודי אמריקה שעסקו בנושא החיים הציבוריים של יהודי ארצות הברית.
עם עלותו לארץ בשנת 1969 התמנה פרופ' ליבמן למשרת מחקר והוראה באוניברסיטת בר-אילן ובכך היה למייסד והרוח המוביל של המחלקה למדע מדינה מתחילתה ועד יום מותו. "צ'ארלי", כפי שחבריו ועמיתיו קראו לו (בנוסף לשמו העברי "ישעיהו"), כיהן כראש המחלקה למדע המדינה בשתי קדנציות שונות ובמשך יותר משלושים שנה נחשב, נתפס ונערץ כ"אב המחלקה" – הן בתוקף אישיותו הייחודית ומסירותו למחלקה בכלל ולסטודנטים בפרט. במובן
אחד, פרופ' ליבמן היה ישראלי עד מאד: דיבור דוגרי ללא משוא פנים. הן עמיתיו והן תלמידי המחקר הרבים שלו תמיד ידעו בדיוק מה הוא חשב על עבודתם (ובמידת הצורך, על התנהגותם) – לטוב ולרע. בשל כך, הפך "צ'ארלי" למצפון ולמצפן המחלקה והיווה גורם מלכד בראש ובראשונה.
התפתחותו המחקרית הייתה מעניינת ביותר. במהלך שלוש השנים הראשונות במחלקה הוא חקר את השפעת יהדות התפוצות על המדיניות הציבורית בישראל. "גיליתי, תוך המחקר, שליהדות התפוצות כמעט אין השפעה על המדיניות הישראלית. יש לה השפעה על המחויבות היהודית אצל חלק מקובעי המדיניות, אבל אצל חלקם אין".
עם סיום המחקר הוא הזמין עמית צעיר בסגל ההוראה של המחלקה, אליעזר דון-יחיא, להצטרף אליו לעריכת מחקר בנושא הדת האזרחית בישראל. במחקר זה - שיצא כספר Civil Religion in Israel - הושם דגש מיוחד על השפעתן של הדת והמסורת היהודית על הדת האזרחית בישראל.
ליבמן מעולם לא זנח את עניינו ביהודי ארצות הברית. ביקוריו התכופים בארצות הברית כפרופסור אורח בשורה של אוניברסיטאות אפשרו לו לחקור את תחומי התעניינותו מקרוב. הוא כתב, יחד עם סטיב כהן, את הספר Two Worlds of Judaism: The Israeli and American Experiences שבו הם ערכו השוואה בין החיים היהודיים בישראל ובארצות הברית. הספר ראה אור בהוצאת אוניברסיטת ייל.
פרופ' ליבמן גם התעמק בסוגיית השפעתם של מיתוסים וסמלים על החברה הישראלית. "הייתי בין הראשונים שחקרו את השפעת השואה על החשיבה של יהודים ישראלים ועל הפרשנות המיוחדת שניתנה לשואה בישראל. גיליתי שהשואה היא אמצעי לחיזוק הציונות, אך לממדים האוניברסליים של השואה כמעט לא שמים לב".
יותר מאוחר, ייחד פרופ' ליבמן את תשומת לבו לשני נושאים הקשורים זה בזה: הממד היהודי בחיים הציבוריים בישראל ובחייהם הפרטיים של הישראלים והיחסים בין חילוניים לדתיים בישראל. מחקר זה הניב כמה מאמרים ושני ספרים, אחד מהם בעברית, לחיות ביחד (1990), בהוצאת "כתר" (ראה אור גם בתרגום אנגלי).
הוא גם חקר, יחד עם פרופ' ברוך זיסר, עמיתו במחלקה למדע המדינה, את האסטרטגיות השונות להישרדות העם היהודי. מחקרם יצא לאור כספר שפורסם על ידי אוניברסיטת אוקספורד:Choosing Survival - Strategies for a Jewish Future ובתרגום עברי על ידי הוצאת 'שוקן': לבחור בחיים –אסטרטגיות הישרדות בעם היהודי.
בזכות עבודתו האקדמית זכה פרופ' ליבמן להכרה בין-לאומית שהובילה, בין היתר, להזמנתו בלונדון. (SOAS) לסדרה של הרצאות בבית הספר ללימודים אוריינטליים ואפריקניים בעקבות העניין והדאגה המיוחדים שהוא רוכש לדמוקרטיה בישראל הוזמן פרופ' ליבמן על ידי מרכז רבין לחקר ישראל לערוך את הספר רצח פוליטי: רצח רבין ורציחות פוליטיות במזרח התיכון (1998).
בשנותיו האחרונות עסק ליבמן יחד עם ד"ר יעקב ידגר בחקר היחסים בין אתניות ללאומיות בקרב יהודים ישראלים המגדירים את עצמם מסורתיים ובבחינת השלכתו של הנושא על סוגיית חקר הדת הפופולרית במקומות אחרים בעולם. "שליש מיהודי ישראל", הוא סיכם, "מגדירים את עצמם כיהודים מסורתיים, ובנוסף - חלק מן היהודים המגדירים את עצמם
כחילוניים שומרים לפחות על חלק מן המסורת. השאלות שאנחנו מבררים הן מה זה להיות יהודי מסורתי, מהי ההבחנה בין להיות מסורתי וחילוני ואיך התופעה של שמירת מסורת מתקשרת עם מחקרים בעולם על דת פופולרית".
ב- 2003 זכה פרופ' ליבמן בפרס ישראל לחקר מדע המדינה.
ספר שכתבו לזכרו פרופ' ברוך זיסר ופרופ' סטיוארט כהן מהמחלקה למדעי המדינה התפרסם ב 2007- ע"י הוצאה Jewish Theological Seminar.
"צ'ארלי" היה נשוי לד"ר שרה (קרול) ליבמן וביחד גידלו שלושה ילדים בפתח תקוה.
חבר, עמית, מנהיג – יהא זכרו ברוך.
פרופ' דניאל אלעזר ז"ל
פרופ' אלעזר נולד במיניאפוליס ב 1934- וקיבל את התואר השני והשלישי שלו מאוניברסיטת שיקגו. פרופ' דניאל י. אלעזר היה איש מדע המדינה ומומחה בעל שם עולמי בתחומי הפדרליזם, תרבות פוליטית, המסורת הפוליטית היהודית, וגם יחסי ישראל והקהילה היהודית הבינלאומית. כמייסד וכנשיא של מרכז ירושלים לנושאים ציבוריים, הוא הוביל את "קו המחשבה" היהודי העצמאי והתרכז בניתוח ופתירת בעיות יסוד העומדות בפני ישראל והעולם היהודי.
בפילדלפיה (מדינת Temple University - דניאל אלעזר היה פרופסור למדעי המדינה בפנסילבניה בארצות הברית), שם הוא ייסד והוביל את המרכז ללימודי פדרליזם, מוסד מוביל לחקר הפדרליזם. הוא הגיע למחלקה למדע המדינה בבר-אילן בראשית דרכה ושם את חותמו מתחילת הדרך. הוא החזיק בקתדרה ליחסים בין-ממשלתיים על שם סנטור נ.מ. פטרסון והנהיג את המכון לשלטון מקומי במחלקה במשך שנים ארוכות. הוא כיהן כראש המחלקה בסוף שנות השבעים, בתקופת התבגרות המחלקה והפיכתה לאחת המובילות בישראל.
במשך שנים הרבה הוא ריכז בשתי האוניברסיטאות סדנה לרעיון הברית שבה נטלו חלק מיטב החוקרים בנושאי היהדות והפדרליזם והייתה דוגמה יוצאת דופן ליצירת אקלים דעות של תסיסה אקדמית ואינטלקטואלית בין תחומית. ב-1986, הנשיא רייגן מינה אותו להיות אזרח חבר בועדה המייעצת ליחסים בינלאומיים של ארצות הברית, הסוכנות העיקרית העוסקת בבעיות של פדרליזם בין המדינות המקומיות. הוא מונה לתקופה נוספת ב 1988- ושלישית ב 1991- . בנוסף, הוא גם כיהן כנשיא המייסד של העמותה הבינלאומית של מרכזים ללימודי פדרליזם, ראש העמותה ליחסים בינלאומיים, מזכיר
העמותה האמריקאית ליחסים בינלאומיים, וכן גם היה חבר במגוון גופים מייעצים לממשלות ישראל.
פרופ' אלעזר היה המחבר או העורך של למעלה מ -60 ספרים בנוסף על פרסומים רבים אחרים כולל מחקר מונומנטאלי בן 4 כרכים של הרעיון הברית בפוליטיקה; פוליטיקה וקהילה; הקהילה הפוליטית היהודית. כל אלה סקרו את המורשת הפוליטית היהודית והכללית מזמנים קדומים ועד ההווה. הוא גם ייסד וערך את כתב העת האקדמי Jewish Political Studies Review. בספריו בתחום הפדרליזם נכללים .Studies Review American Federalism, A View The American Partnership; American Federalism, A View from the States; The American Mosaic; Cities of the Prairie and Cities of the Prairie Revisited; and Exploring Federalism. גם ייסד וערך את כתב-העת המוביל בתחום הפדרליזם Publius, the Journal of Federalism.
פרופ' אלעזר היה מוכר כמומחה בינלאומי לארגון הקהילה היהודית במורשת היהודית הפוליטית, ובממשל ובפוליטיקה של מדינת ישראל. הוא שימש כיועץ לממשלת ישראל, הסוכנות היהודית, הסוכנות היהודית העולמית, עיריית ירושלים, ולרוב הארגונים היהודיים הגדולים בארצות הברית, קנדה, אירופה, דרום אפריקה ואוסטרליה. גם היה לו תפקיד מוביל במספר ארגונים יהודיים מקומיים ולאומיים. הוא היה הנשיא של הפדרציה האמריקאית היהודית, ושירת במועצה הבינלאומית של "יד ושם". תרומתו לשדה המחקר של המסורת הפוליטית היהודית עצומה והוא היה כחלוץ העובר לפני המחנה.
פרופ' אלעזר נבחר פעמיים כעמית גוגנהיים, הוא היה מרצה בכיר בקרן פולברייט, וזכה במלגות ופרסים רבים מקרנות תחרותיות אמריקאיות ובין-לאומיות כגון קרן פורד, הקרן הלאומית למדע, ועוד. הוא שירת כיועץ לסוכנויות פדרליות, מדיניות ומקומיות, כולל משרדי הממשלה לחינוך, בריאות ושירותי רווחה, ופיתוח עירוני ודיור של ארצות הברית, העמותה הלאומית למושלים, הוועדה לחינוך של ארצות הברית, והוועדה למדע וטכנולוגיה של פנסילבניה, כמו גם לממשלות ישראל, קנדה, קפריסין, איטליה, דרום-אפריקה וספרד.
הוענקו לו תארי .Phi Beta Kappa פרופ' אלעזר היה חבר באגודה האקדמית היוקרתית כבוד ממוסדות להשכלה גבוהה ומאגודות מקצועיות רבות ומגוונות מתחומי מדעי המדינה ולימודי יהדות.
במוקד מאות פרסומיו של אלעזר עמדו שני נושאים מרכזיים:
1. התחום שבו קנה לו שם בינלאומי: ניתוח הפדרליזם כרעיון וכמציאות בארצות הברית ובראייה השוואתית.
2. העיסוק המרכזי שלו בישראל: תחייתה של המסורת הפוליטית היהודית בכלל והבנת מרכזיות רעיון הברית המקראי וגלגוליו בתוכה, בפרט.
למעשה שני הנושאים קשורים על פי אלעזר באופן הדוק שכן תפישה בריתית מובילה באופן טבעי לעבר מחוזות פדראליים ברמות שונות.
אלעזר השתייך לזן נדיר של חוקרים בתחום מדעי המדינה, אשר בעבודתם התמזגו אבחנותיהם המחקריות והשקפת עולמם הנורמטיבית. וכך אלעזר לא רק חקר את הפדרליזם אלא אף ראה בו את השיטה העדיפה לעומת דגם המדינה הריכוזית. בהקשר הישראלי הוא הקדים את זמנו לא רק בהדגשת משקלו של השלטון המקומי במחקר האקדמי, אלא אף בחתירה לחיזוק כוח השלטון המקומי בישראל מתוך השקפת עולם היונקת מרעיון הברית שבמסורת הפוליטית היהודית. במידה רבה, אלעזר פירש את המסורת הפוליטית האמריקנית מתוך עולמו היהודי ולהיפך: ניתוחו את המסורת הפוליטית היהודית מושפע באופן הדוק מהערצתו את המסורת הפוליטית האמריקנית ובמיוחד את מרכיביה הרפובליקניים והפדראליים. להיבטים אלו חשוב לציין גם את זיקתו למסורת היהודית הספרדית מתוכה צמח ועליה גם כתב. מסורת זו חותרת לצמצום קונפליקטים ולחתירה לדרך של סובלנות ודו קיום על בסיס מכנה משותף לא דוגמאטי.
פרופ' אלעזר התגורר בפילדלפיה ובירושלים, והשאיר אחריו את אשתו, הרייט, שלושה ילדים ונכדים.
יהי זכרו ברוך.
