חדשות המחלקה

פרופ' ג'ונתן ריינהולד מצוטט בכתבה על גישתו של טראמפ ליחסי השלום בין מדינות ערב לישראל בעקבות ביקורו של נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ בישראל ובמזרח התיכון.  

פרופ' ג'ונתן ריינהולד בכתבה לקראת ביקורו של נשיא ארה"ב החדש- דונאלד טראמפ. 

בתאריכים ה - 5 וה- 6 למרץ השתתף ד"ר איתן שמיר בכנס השנתי של מכון המחקר ההודי IDSA

Institute for Defense and Security Analysis , שהוא מכון מחקר השייך למשרד הביטחון ההודי .

הכנס עסק במלחמה בטרור ובאיומי הטרור באסיה. השתתפו בו נציגים רבים אקדמאים , דיפלומטים, אנשי ביטחון וצבא  ועיתונאים בעיקר מאסיה אבל גם מאירופה וארה"ב.

ד"ר שמיר הרצה בנושא של "אזורים ללא משילות" שבהם מתפתחים ארגוני טרור שמאיימים על מדינות שונות והציג כיצד ישראל מתמודדת עם התופעה.

בכנס השתתף גם יועץ שר החוץ האיראני שביקר את ישראל. לד"ר שמיר ניתנה הזדמנות להגיב ולהציג את הצד הישראלי.

ביום שלישי האחרון (16.05.17) נערך הסמינר המחלקתי בנושא:

המפתח לשלום: ערבויות אמריקניות לישראל בתהליכי שלום מאז 1967

ד"ר זיו רובינוביץ, התכנית לתלמידי חו"ל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ומרכז מורשת מנחם בגין

מאז יוני 1967, ישראל מחזיקה בנכסים טריטוריאליים המשמשים פקדונות לשלום תחת נוסחת "שטחים תמורת שלום" שנקבעה בהחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם. אבל תהליכי השלום בינה לבין שכנותיה לא צלחו למעט עם מצרים (1979) וירדן (1994). על-אף שאיפתה לשלום, המחיר הטריטוריאלי שנדרש מישראל – בכל החזיתות – נתפס כסכנה חמורה ואף קיומית. על-כן נדרשת מעורבות חיצונית בדמות ערבויות אמריקניות לביטחונה ולשגשוגה של ישראל. הערבויות אפשרו לה להחזיר שטחים שהיו בידיה במלואם (מצרים) או להחזיר חלקית ולהחליף שטח (ירדן) בתמורה לשלום. בלעדיהן, ספק אם הסכמי השלום היו מושגים, בוודאי לא במועדים בהם נחתמו.

סוגיית הערבויות נחקרה – במיוחד בהקשר המזרח-תיכוני – בשנות השבעים כשהערבויות האמריקניות הראשונות ניתנו בהקשר של הסכמי הביניים בין ישראל ומצרים. אולם הערבויות התרחבו והעמיקו והפכו לחלק בלתי נפרד מכל מו"מ בין ישראל ושכנותיה. המחקר בוחן את מהות הערבויות ותפקידן בכל תהליכי השלום מאז 1967, אשר חלקם צלח (הסכמי הביניים עם מצרים, הסכם השלום עם מצרים, והסכם השלום עם ירדן – אף שבאחרון נראה שהערבויות היו פחות חיוניות) וחלקם כשל (מול סוריה ומול הפלסטינים מאז שנת 2000). המחקר טוען שערבויות מקיפות דוגמת אלו שנתנו הנשיאים פורד וקרטר בהקשר המצרי משנות את מאזן האינטרסים של ישראל לטובת הכרעה לחתום על הסכם שלום. אמנם אין בערבויות כדי לגבור על בחירה ישראלית לוותר על השלמת עסקה נתונה משיקוליה (ולפיכך אינן יעילות כשהן נתפסות כנכפות על ישראל), אבל הן יכולות להטות את הכף לטובת הסכם כאשר ישראל מעוניינת בהסכם אך נרתעת ממחירו או ממשמעויות נלוות הכרוכות באובדן נכסים אסטרטגיים. הערבויות הן תוצר של היחסים שנוצרו בין ארה"ב לבין ישראל ומנותחות בהקשר של יחסי ארה"ב-ישראל.

מאמר שפורסם לאחרונה הנכתב על ידי ד"ר אבנר ברנע (מורה מן החוץ במחלקה), הטוען כי בניגוד לעמדה המקובלת כי רצח ראש הממשלה יצחק רבין היה תוצאה של מחדל בתחום האבטחה, הרצח היה תוצאה של כשלון מודיעיני של שב"כ. על בסיס המידע שהיה בידי שב"כ היתה אפשרות ברורה למנוע את הרצח.  רצח רבין היתה הפתעה אסטרטגית בסדר גודל משמעותי בתחום של המודיעין מסכל.

מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטיירש (מימין) עם פרופ' שלמה שפירא

פרופ' שפירא מהמחלקה שלנו בכנס הביטחון העולמי השנתי  במינכן

פרופ' שלמה שפירא מהמחלקה למדע המדינה השתתף בכנס הביטחון במינכן, שהוא הארוע השנתי החשוב ביותר בעולם בתחום הביטחון הלאומי. השתתפו בו כשלושים ראשי מדינות אירופה וכמאה שרי חוץ והגנה מרחבי העולם. הכנס מהווה מוקד לדיונים כלליים ומפגשים אישיים בנושאי בטחון איזורי, לוחמה בטרור, דיפלומטיה ושיתוף פעולה מודיעיני.

פרופ' שפירא, שסיים לאחרונה את תפקידו כראש המחלקה למדע המדינה בבר אילן ונמצא עתה בשבתון בגרמניה, הוזמן לקחת חלק בכנס על רקע ניסיונו הרב במחקר וביישום של מדיניות ביטחון, התמודדות עם טרור עולמי וסוגיות של ביטחון פנים.  במסגרת השבתון יזם  פרופ' שפירא מחקר חדש יחד עם מכון פראונהופר בגרמניה, בתחום רדיקליזציה וטרור במרחב הדיגיטלי. המחקר בוחן את התפתחות תהליכי רדיקליזציה פוליטית באינטרנט וברשתות חברתיות על פי חתכים איזוריים ומאפשר הבנה עמוקה יותר של השאלה 'כיצד נוצרות רשתות טרור?'.  כמו כן מאפשר המחקר תיכנון יעיל יותר של מדיניות לוחמה בטרור, הן בתחום הבטחוני והן בתחום החברתי/פוליטי, בכל רחבי אירופה.

"המסר העיקרי שיוצא ממינכן הוא שמדינות אירופה, באיחור רב, הבינו והפנימו כעת את הסכנות הנובעות מטרור ואיומים בין מדינתיים" אמר פרופ' שפירא בראיון לרשת ב' בסיום הכנס. הוא הדגיש כי בשנים האחרונות צמצמו כמעט כל מדינות אירופה את יכולותיהן הצבאיות והבטחוניות, דבר שהשפיע לרעה על יכולתן להלחם בטרור ולמנוע פיגועי טרור לפני התרחשותם.  כעת התחייבו המדינות החברות בברית נאט"ו להגדיל את ההוצאות הבטחון שלהן לשני אחוז מן התל"ג תוך שבע שנים.  משמעותה של מחוייבות זו היא למעשה הכפלה של תקציבי הבטחון בחלק ממדינות אירופה, דבר שיאפשר הרחבת המאבק נגד הטרור ברובדים שונים

אתמול (יום שלישי 25.04.17) נערך הסמינר המחלקתי עם מור מיטרני מהאוניברסיטה העברית בירושלים בנושא:

הבינלאומי של הגלובלי: החיפוש אחר קהילה בינלאומית בעולם של גלובליזציה

תופעת הגלובליזציה מוכרת כתהליך מרכזי ומשמעותי המאפיין את המציאות החברתית והפוליטית בעשורים האחרונים. הן ברמה המושגית והן ברמה הפרקטית, תהליכי גלובליזציה משפיעים על אינטראקציות חברתיות בהיבטים שונים ומגוונים, ובפרט על אינטראקציות במרחב הפוליטי  המבוסס ביסודו על הקשר שבין הפרט, סמכות פוליטית וטריטוריה. עם זאת, בעוד שאכן ישנה ספרות נרחבת במחקר היחסים הבינלאומיים בנוגע למהי גלובליזציה וכיצד היא משפיעה לכאורה על המדינה כשחקן פוליטי או על המערכת הבינלאומית כמבנה פוליטי, תשומת לב מועטה מוקדשת להשפעותיה של הגלובליזציה על היחסים שבין המדינות, על עיצוב האינטראקציות שבין מדינות לרעותן ולאופן שבו אינטרקציות אלו יוצרות דפוסים משותפים של התנהגות פוליטית בינלאומית. במרכז עבודת הדוקטורט שלי עומדת השאלה: כיצד השפיעו תהליכי גלובליזציה על היחסים הבין-מדינתיים?

תוך אימוץ הגישה הקונסטרוקטיבסטית לחקר היחסים הבינלאומיים, אני תופסת ומנתחת את הגלובליזציה כתופעה חברתית שנבנית ומכוּננת באמצעות האופנים שבהם שחקנים שונים חווים אותה ומקנים לה משמעות. מהבחינה הזו, גם יחסים בינלאומיים נתפשים כמבנים חברתיים המכוננים דרך דפוסים של אינטראקציות בין-מדינתיות. לאור זאת, אני חוקרת כיצד מדינות חוות את תופעת הגלובליזציה באופן קולקטיבי, וכיצד הן מבינות את ההשפעות שלה על היחסים הבין-מדינתיים. אני טוענת, בהסתמך על תיאוריה של התאמה פוליטית (political adaptation), שכאשר המדינות תופשות עצמן כחברות בקולקטיב מדינתי גדול יותר שיוצר תפיסה של "אנחנו", הן מגיבות לתופעות טרנספורמטיביות כמו גלובלזיציה, באופן משותף ויזום, ומתאימות כללים ומוסדות משותפים בכוונה לשמר את הרלבנטיות ואת הנאותות של מטרותיהן המשותפות כחברת מדינות.

מבחינה מתודולוגית, אני עושה שימוש בשיטות מעורבות של ניתוח שיח ממוחשב וניתוח נרטיבים פרשני, כדי לזקק כיצד שיח בין-מדיני מושפע על ידי גלובליזציה מחד, וכיצד מדינות מדברות על גלובליזציה מנגד. המחקר מנתח ארבעה מקרי בוחן שמייצגים קולות משלימים בתוך השיח הבין-מדינתי: (1) נאומי המדינות בדיון הכללי בעצרת הכללית השנתית של האו"ם (1992-2012, n=3,868);  (2) הנאומים השנתיים של המזכיר הכללי של האו"ם ושל נשיא העצרת  (1992-2012, n=59); (3) מסמכים רשמיים של הפגישות השנתיות של מדינות ה G-7/8 (1975-2012, n=477) כמייצגים את הקול של המדינות המפותחות, (4) מסמכים רשמיים של הפגישות הארבע-שנתיות של ועידת האו"ם על סחר ופיתוח (1964-2012, n=270) כמייצגים את הקול של המדינות המתפתחות.

במחקר אמפירי בן שלושה שלבים, אני מחילה שיטות של ניתוח שיח ממוחשב ואיכותני כדי לנתח ראשית את החדירה של המושג גלובליזציה לשיח הבין-מדינתי. השלב השני של הניתוח מנסה להבין את הגלובליזציה של השיח הבין-מדינתי מנקודת מבט תמטית. תוך שימוש בניתוח מרחקים תמטיים, שלב זה ממפה את המרחקים השיחיים בין שיח הגלובליזציה ובין מערך של 15 נושאים, ולמעשה בוחן על מה מדינות מדברות כשהן מדברות על גלובליזציה. השלב האחרון שואף לספר את הנרטיב הבין-מדינתי של תופעת הגלובליזציה, תוך ומנתח את הנרטיב הבינלאומי של הגלובליזציה.

המסקנה העיקרית של המחקר היא שהחוויות הבינלאומיות של תופעת הגלובליזציה הובילו מדינות להבנות מחדש תפיסות ביחס למושג הקהילה הבינלאומית. בעולם שעבר ועובר תהליכי גלובליזציה, מאמצות מדינות תפיסה של סולידריות קולקטיבית בסביבה פלורליסטית, שבנויה למעשה על גלובליזציה של מודל שלושת הסקטורים שבו הקהילה הבינלאומית משמשת כסמכות ממשלית הפועלת לצד ואל מול הסקטורים של הכלכלה הגלובלית והחברה האזרחית הגלובלית. מכאן שתהליכי גלובליזציה הגבירו את הסולידריות בין מדינות, אבל גם האירו ומסגרו את התפקידים הפוליטיים של שחקנים אחרים, לא-מדינתיים, שפועלים במסגרת הפוליטיקה העולמית. ההשפעות של תהליכי גלובליזציה על יחסים בין-מדינתיים אם כך מגולמות בהתאמה והבנייה מחדש של תפיסת ה”אנחנו” הבין-מדינתית, כלומר באופנים שבהם מדינות רואות את עצמן כמנהלות ומושלות, באופן משותף, בעולם.